חקר ימים ואגמים לישראל
English הצהרה מפת האתר ארועים צור קשר דף הבית  
פיטופלנקטון בכנרת קבוצות הפיטופלנקטון העיקריות שינויים בהרכב המינים מאמרים קטלוג אצות אינטרנטי


פיטופלנקטון בכנרת (ת. זהרי)
(למאמר המלא באנגלית)

לפיטופלנקטון- האצותהמיקרוסקופיות המצויות בגוף המים - חשיבות מרכזית במערכת האקולוגית בכנרת. הפיטופלנקטון הינו הייצרן הראשוני של חומר אורגני בתהליך הפוטוסינטזה, ומצוי בבסיס מארג המזון. במערכות מימיות הוא ממלא תפקיד דומה לזה של העשב במערכות יבשתיות. הפיטופלנקטון הינו גורם מרכזי בקביעת איכות המים. פרמטרים כמו, ריכוז תאי הפיטופלנקטון במים, ריכוז הכלורופיל במים (פיגמנט שנמצא בתאי פיטופלנקטון), הרכב המינים, וקצבי הפוטוסינטיזה והנשימה משפיעים על איכות המים וגם משמשים כמדדים בקביעת האיכות. האצות המיקרוסקופיות תורמות לתזרים המומסים במים, בעיקר חומרים אורגניים המשתחררים מתאים פעילים ובמידה רבה יותר, חומרים המגיעים למים בעקב התפרקות תאים.

הרכב מיני האצות ושכיחותן נבדקים בעמודת המים בכנרת מידי שבוע מאז שנת 1969- כחלק ממערך הניטור. כ-300 מינים נמצאו בכנרת והם משתיכים ברובם, לחמש קבוצות טקסונומיות מרכזיות:

דינופלגלטים Dinoflagellates -
צורניות- Diatoms
ירוקיות- Chlorophytes
כחוליות- Cyanobacteria
קריפטופיטה-  Cryptophytes

בבחינת מאפייני הפיטופלנקטון בכנרת ניתן להבחין בשתי תקופות שונות: התקופה הראשונה, מתחילת הניטור ב-1969 ועד 1993 התאפיינה ביציבות ובדגם שנתי קבוע- עם פריחה אביבת של האצה מקבוצת הדינופלגלטים – פרידיניום גטוננסה Peridinium gatunense  שהתרחשה בכל שנה.  התקופה השניה-משנת 1994 ואילך מתאפיינת בכך שנעלם בה הדגם השנתי הקבוע, כאשר במהלכה ישנן שנים ללא פריחה של פרידיניום ושנים עם פריחה מוגברת.  מאפינים נוספים לתקופה השניה הנם: פריחה חורפית מוגברת של האצה החוטית מקבוצת הצורניות  Aulacoseira granulata   בחלק מהשנים ושל הירוקית החוטית Mougeotia sp.  באביב שנים אחרות; ביומסה גבוהה יותר מבעבר של אצות בקיץ; הופעת מינים רעילים, מקבעי חנקן מקבוצת הכחוליות ועליית שיעור הביומסה של קבוצת הכחוליות  מכלל הביומסה.

שינויים אלה מבטאים את תגובת האקוסיסטמה בכנרת להפרעות מעשי אדם-(אנתרופוגניות). האצות המיקרוסקופיות הנן מהראשונות להגיב להפרעות אלו, ולכן הן מהוות גורם מתריע להפרעות באקוסיסטמה. בין הגורמים המפריעים ניתן לציין במיוחד את הגדלת טווח ניוד המפלסים של הכנרת הרבה מעבר לטבעי, נושא שנחקר לעומק במעבדה לחקר הכנרת בשנים האחרונות.  עם זאת, גורמים אנטרופוגניים נוספים הם, דייג יתר של אמנון הגליל ומינים מסחריים אחרים, שינויים הידרולוגיים באגן ההקוות עקב הצפת שטחי הכבול בעמק החולה (האגמון), שינויים סביב הכנרת עקב בינוי ופיתוח, כניסת מזהמים כמו חומרי הדברה, ואולי גם הופעת והשתלטות מינים פולשים, כמו חלזון האקוריומים Thiara scraba.

הקבוצות הטקסונומיות המרכזיות:

דינופלגלטים
הדינופלגלטים הן אצות חד-תאיות בעלות שוטונים ולכן כשר שחייה, שמאפשר להן למקם את מיקומן בעמודת המים בהתאם לתנאי התאורה והנוטריאנטים. רוב מיני הדינופלגלטים שבכנרת הם מינים מכוסי קשווה שעשוייה מפוליגלוקן. הדינופלגלטים יוצרים תאי קיימא ששוקעים לסדימנט ומהוים את האינוקולום לשנה הבאה. המין פרידיניום גטוננסה (Peridinium gatunense) הוא המין החשוב ביותר בכנרת, זהו מין גדול יחסית ולכן לא נאכל על ידי זואופלנקטון. בנוסף לו בכנרת כ-7 מינים נוספים של דינופלגלטים.

במשך 27 שנים בין 1969-1995 היתה הפריחה האביבית של פרידניום תופעה שחזרה מידי שנה. הפריחה האביבית היתה מורכבת ב 95% מהמין פרידיניום גטוננסה (תמונה) ולמינים נוספים של דינופלגלטים היתה נוכחות משנית. הפריחה הגיעה לשיאה בחודשים מרץ, אפריל ומאי ולערכי ביומסה ממוצעים חודשיים של 200 גרם/למ"ר, וערכי שיא מעל 300 גרם/למ"ר. החל מ-1996 פריחות מאסיביות של אצת הפרידיניום חלו רק בשנים גשומות (1998, 2003, 2004, 2007), ב-1999 וב- 2002 נרשמו פריחות זעומות בעוד שבכל בשנים האחרות (8 מתוך 15 שנים) לא נצפתה כלל פריחה של מין זה.  בהעדר פריחת פרידיניום מינים אחרים של דינופלגלטים או של ירוקיות שלטו בעונת האביב, אך לא התקרבו לעצמת הפריחה המוכרת של פריחות הפרידיניום.



צורניות
האצות הצורניות מיוחדות בכך שיש להן קופסית עשויה סיליקה ( מכאן שמן) והן היחידות במים שזקוקות למינרל זה כדי לגדול.  בכנרת אין מחסור בסיליקה.  בגלל קופסית הסיליקה משקלן הסגולי של הדיאטומיאות גדול יחסית למינים אחרים והן נוטות לשקוע, בפרט המינים הגדולים.  לעומת זאת יש למינים הגדולים יתרון בתנאים של ערבוב אנכי – כי הן מגיעות לנוטריאנטים בעומק עקב שקיעתן ואח"כ מוחזרות לאור על ידי הערבוב.  במשך השנים 1970-1980  היוו הצורניות מרכיב מישני בפיטופלנקטון של הכנרת. החל משנות ה-80 המוקדמות הביומסה היחסית שלהן גדלה בהדרגה. בחלק מהשנים היתה פריחה חורפית שלהן שערכיה הגיעו ל-100 גר'/מ"ר. הפריחה היתה מורכבת ממין אחד: אלוקסירה גרנולטה  Aulacoseira granulata .  החל משנות ה-90 התעצמה הפריחה החורפית של א. גרנולטה. עד לשנת 1995 עצמת פריחת הפרידינים באביב-היתה נמוכה בשנים עם פריחה חורפית של א. גרנולטה. קשר זה הפסיק להתקיים החל משנת 1995. מאז שנת 1995, בשנים בהן היתה פריחה של א. גרנולטה בחורף, נצפתה באביב  פריחת פרידיניום  חזקה (1995 1998 ) ,או פריחה חלשה (1999) או שנים וללא פריחה כלל (1997, 2001 ). פריחות קטנות של צורניות במועדים אחרים בשנה (בעיקר בקייץ) הם בעקר של המינים: Cyclotella polymorpha Synedra spp.



ירוקיות
האצות הירוקיות כוללות מגוון עצום של מינים, צורות, גדלים, ודרכי רבייה. הפיטופלנקטון בכנרת מתאפיין במגוון גדול של מינים מקבוצת הירוקיות ועם תרומה נמוכה של כל מין ושל כלל הקבוצה לביומסה הכללית. מוכרים 123 מינים שונים של ירוקיות בכנרת אשר מתוכם 26 מינים נחשביםשכיחים. ישנה עליה בביומסה של הירוקיות החל משנות ה-80. מאז 1998 נרשמים שיאים של נוכחות ירוקיות עם ביומסה חסרת תקדים ודומננטיות ברורה: בנובמבר 1998 - Closterium aciculare בפברואר 2000 Pediastrum tetras Coelastrum microporum ובינואר- פברואר 2002 Scenedesmus spp. Tetraedron spp., .  נצפו פריחות חריגות- צפופות מאד וקצרות של  Carteria cordiformis  ב-1996 ושל     Botryococcus braunii   בינואר 2000. בשנת 1998 הופיעה לראשונה בכנרת אצה ירוקית חוטית Mougeotia sp. .  מין זה יצר פריחות מאסיביות באביב 2005 ושוב בחורף 2010/11 .



כחוליות
אצות כחוליות (ציאנובקטריה) הן קבוצה של אצות שפוגעות באיכות המים, וזאת עקב יכולתם של חלק מהמינים לייצר רעלנים, ונטייתם של חלק מהמינים לצוף וליצור מרבדים צפים (scums ) ומטרדי ריח. בנוסף, בין הכחוליות קבוצת מינים בעלי יכולת קיבוע חנקן שנותנת להם יתרון תחרותי בתנאים של מחסור בחנקן אנאורגני מומס במים.

עד אמצע שנות ה-90 כחוליות היוו רוב הזמן מרכיב משני בביומסה בכנרת (פחות מ-5 גר'/מ"ר). בין השנים 1975-1985 היו שנים של ביומסה גבוהה יותר של כחוליות ואח"כ בין 1986-1993 נרשמו שמונה שנים בהן ירדה נוכחות הכחוליות קרוב לסף הזיהוי. מאז 1994 ישנה עלייה משמעותית בביומסה של הכחוליות בכנרת, שמתבטאת בירידה באינדקס איכות המים של הכנרת.

בשנים 1969-1993 מיני הכחוליות הנפוצים השתייכו לקבוצת ה- Chroococcales ומינים מקבעי חנקן היו נדירים ביותר. בקיץ 1994 התרחש שינוי חד, כאשר בפעם הראשונה הופיע ופרח בכנרת המין Aphanizomenon ovalisporum , כחולית חוטית מקבעת חנקן.  מאז ארוע זה, הביומסה של האצות הכחוליות גדלה, ומינים חוטייים, חלקם מקבעי חנקן ורעילים, הנם מרכיב חשוב באוסף מיני הפיטופלנקטון בתקופת הקיץ-סתיו. בשנת 2000 הופיע מין נוסף של כחולית מקבעת חנקן Cylindrospermopsis raciborskii .מאז אחד משני המינים מקבעי החנקן או שניהם גם יחד הם הדומיננטיים בקייץ-סתיו.

למאמר של א. סוקניק (2010) הכחוליות בכנרת-השפעתן על איכות מי האגם ועל המערכת האקלוגית
למאמר של א. הדס ושותפיה (2011) חדירה והתבססות של אצות כחוליות מסדרת Nostocales בכנרת



קריפטופיטה
הקריפטופיטה הן קבוצה של מינים חד-תאיים בעלי שוטונים כלומר בעלי כשר שחייה. תכונה נוספת שלהם היא שהם נחשבים למזון מועדף על ידי זואופלנקטון: לחץ טריפה גבוה לרוב שומר את רמת הביומסה שלהן בערכים נמוכים, כפי שקורה גם בכנרת. קריפטופיטה הנה הקבוצה היחידה שדגם השכיחות שלה בכנרת לא השתנה משמעותית לאורך השנים. לאורך השנים ערכי הביומסה שלהם יציבים ונעים בין 1-5 גר'/מ"ר. בד"כ שכיחות הקריפטופיטה עולה בסתיו עם שיא בחורף, אך מינים מקבוצה זו נמצאים בפלנקטון לאורך כל השנה. המרכיבים העיקריים של הקבוצה הנם Plagioselmis (=Rhodomonas) minuta, P. minuta var nanoplanktonica, Cryptomonas erosa  ו Cryptomonas ovata

שינויים בהרכב המינים
השינוי הבולט ביותר מבחינת הרכב המינים של הפיטופלנקטון בכנרת- הנו השינוי בהרכב המינים באוכלוסיה בעונת הקיץ (אוגוסט-אוקטובר).  מינים שהיו התורמים העיקריים  לביומסה הקיצית בין השנים 1982-1993,  נוכחותם ירדה באופן משמעותי בין השנים 1994-2010 :
Anoemoneis, Chlamydomonas spp., Cosmarium lavae, , Golenkinia radiata, Monoraphidium arcuatum, Scenedesmus spp, , Gymnodinium albulum, Cryptomonas spp.,  
אלו הם מינים המאופינים בצורתם העגולה ובגודל תא קטן (ננופלנקטון) ולכן נחשבים כמזון מתאים לזואופלנקטון.
זאת בניגוד למינים שתרומתם לביומסה עלתה משמעותית החל משנת 1994 : Aphanizomenon ovalisporum, , Cylindrospermopsis raciborskii, , Microcystis spp, , Planktolyngbya sp., Synedra spp, , Staurastrum contortum, Peridiniopsis cunningtoni  

מינים אלו מאופינים בפילמנטים ארוכים, קוצים או בהיותם דמויי מחט והינם גדולים מידי בכדי לשמש מזון לזואופלנקטון. הסבר אפשרי לתופעה זאת הנו לחץ טריפה מוגבר, המופעל ע"י זואופלנקטון, על מיני הפיטופלנקטון הקטנים והאכילים והגורם לשכיחות גבוהה יותר של המינים הבלתי אכילים. לחץ הטריפה המוגבר על המינים הקטנים נובע משינויים מתמשכים באוכלוסית הזואופלנקטון המתבטאים בירידת גודל הגוף של מיני הזואופלנקטון.






© כל הזכויות שמורות לחקר ימים ואגמים לישראל בע"מ