חקר ימים ואגמים לישראל
English הצהרה מפת האתר ארועים צור קשר דף הבית  
מליחות הכנרת בהשפעת מפלסים וספיקות חיצוניות מנגנון ספיקת מים ומלח מהמעינות המלוחים שפיעת מעינות באיזור פוליה מודל לחיזוי מליחות הכנרת מודלים אקלימיים להערכה ארוכת טווח של כמויות מים ומליחות השפעת שינויים במשטר הניצול של האקוויפרים בגליל המזרחי על השפיעה והמליחות של מעיין הסרטנים בטבחה

(מליחות האגם (א. רימר
למליחות מי הכנרת השפעה מרחיקת לכת על משק המים בישראל. ההשפעה המיידית והישירה נובעת מהשימוש במי הכנרת במערכת השאיבה למוביל הארצי ובמערך השאיבות המקומיות. למליחות הכנרת השפעה עקיפה על מליחות בכל אזורי הארץ כתוצאה ממדיניות ההחדרה באקוויפר החוף, וכתוצאה מהמלחת קרקעות ומי תהום ע"י השקיה במי מוביל ומי קולחים שמקורם במי כנרת. בעיית המליחות מחריפה בשנים שחונות ,בהן תהליכי המהול באגם מוגבלים. שמירה על איכות המים בכנרת ובכלל זה הקטנת המליחות, מהווה אינטרס לאומי חיוני של מערכת אספקת המים הארצית.
עיקר כמות המים הנכנסת לכינרת מקורה בנהר הירדן ובנחלים מקומיים שמנקזים את רמת הגולן ממזרח, ואת הרי הגליל המזרחי ממערב. מליחות מקורות אלה מוערכת ב 10 עד 30 מיליגרם כלור לליטר (מגכ"ל). הבדל המליחויות בין המקורות והאגם הוא תוצאה של כניסת מלחים לאגם משני מקורות המלחה עיקריים; מעיינות מלוחים ודיפוזיה מקרקעית האגם. המעיינות המלוחים מורכבים משלוש קבוצות בחוף המערבי של אגם הכנרת - מעיינות טבחה, מעיינות פוליה וחמי טבריה; ממעיינות גופרה ובית צידה בחוף המזרחי;ומקבוצות המעיינות התת-ימיים מעגן וברבוטים. מליחות המעיינות נעה בין 300 ל 18,000 מגכ"ל כתלות במקום ובעונת השנה. מקור נוסף הוא מעבר מלח בדיפוזיה דרך משטחים נרחבים בקרקעית האגם. התרומה השנתית הממוצעת של השפיעה המלוחה לאגם היא כ 160,000 טון כלוריד ומהם כ 90,000 טון ממעיינות שאינם מדודים.
בשנת 1964 הוחל בהטיית מלחים מהכינרת באמצעות המוביל המלוח. מפעל זה מאחז את המעיינות המלוחים בטבחה ובחמי טבריה ומוליך אותם בצינור סגור לאורך החוף המערבי של הכינרת, עד למוצא הירדן הדרומי בסכר אלומות. כמות המלח המוטה מהכינרת היא בשיעור של 55,000 עד 65,000 טון כלורידים לשנה. פעילות המוביל המלוח גרמה להפחתת המליחות הממוצעת של הכנרת בשיעור של כ- 30%.

ההיסטוריה של מליחות הכנרת מתועדת מתחילת המאה ה-20. מדידת המליחות הראשונה נעשתה בשנת 1913 שבה נמדדה מליחות של 239 מגכ"ל. מדידה בשנת 1934 דווחה על מליחות של 300 מגכ"ל. לפחות שבע מדידות מליחות נוספות נרשמו ע"י תה"ל בין השנים 1945 עד 1950, ובהן מליחות האגם נעה בין 260 ל-300 מגכ"ל. .
במאגר המידע של השרות ההידרולוגי מצויים ערכים מדודים של מליחות הכנרת החל משנת 1952 (‏תרשים 1) .בין השנים 1953 ל-1960 עלתה מליחות הכנרת מ-300 מגכ"ל לכ- 390 מגכ"ל. במהלך שנים אלה מתועדת גם עלייה במפלס האגם, ולפיכך תקופה זו מהווה פרק זמן יוצא דופן בהיסטוריה של מליחות האגם, מאחר ובדרך כלל עלייה במליחות באה במקביל לירידה במפלס ולהיפך (תרשים 2). בשנת 1964 הופעל המוביל הארצי. מליחות האגם החלה לרדת בשעור ניכר בשנת 1965 עם הפעלת המוביל המלוח, והטיית חלק מממעיינות החוף המערבי של הכנרת. עונת הגשמים יוצאת הדופן של חורף 1968/69 שבה נכנס לאגם נגר עילי בשעור של 200% מהממוצע השנתי גרמה לשטיפה מואצת של המלח ולירידה חזקה במליחות. ההטייה שבוצעה במשך כל השנים הביאה את מליחות הכנרת לרמה הנמוכה בתולדותיה – 192 מגכ"ל- בחודש מאי 1988. בעקבות שלוש השנים השחונות שבאו לאחר מכן (1988-1991) חלה עליה במליחות עד 250 מגכ"ל, ובעונת 1991/92 שהיתה אף היא קיצונית בכמות הגשמים, ירדה המליחות חזרה ל- 210 מגכ"ל. מסוף עונת 1993/94 חלה למעשה עלייה מתמדת במליחות הכנרת במקביל לירידה במפלס כתוצאה מפחיתה בכמויות המים ה"מתוקים" שמקורם בירדן ובנחלי רמת הגולן והגליל המזרחי.
תרשים 1:
מליחות הכנרת ב- 1 לאוקטובר החל משנת 1950.
תרשים 2:
מליחות ומפלס הכנרת על בסיס מדידות חודשיות בשנים 1992 - 2004.
© כל הזכויות שמורות לחקר ימים ואגמים לישראל בע"מ